פדיון הבן

מה זה?

כל בן בכור שמלאו לו 30 יום (שיצא מחזקת נפל) חייבים לערוך לו "פדיון". 

טכס זה נערך ביום ה 31, ע"י נתינה של חמישה מטבעות כסף טהור לכהן. 

בנק ישראל הנפיק במיוחד עבור טכס זה חמישה מטבעות כסף, במשקל כולל של 130 גרם כסף טהור.

אחרי הטכס עורכים סעודת מצווה.

 למי?

פדיון בן עורכים רק לבן שנולד כבכור בלידה רגילה.

תינוק שנולד בניתוח קיסרי פטור מפדיון הבן.

תינוק שנולד בהריון שני (כלומר שבהריון הראשון הייתה הפלה או הפסקת הריון בשלב מתקדם) פטור מפדיון הבן.

אם האם או האב הם כהנים או לוויים הם פטורים מקיום פדיון הבן.

גם תינוק שעדיין לא ערכו לו ברית מילה (אם בגלל משקל נמוך, או עקב צהבת, או מכל סיבה רפואית אחרת) חייבים בפדיון ביום ה-31 אפילו שהתינוק עדיין לא נימול.

 מתי?

ביום ה-31, בשעות היום ולא בלילה.

אם חל היום ה-31 בשבת או בחג, דוחים את הטכס למוצאי שבת או למוצאי החג.

 למה?

מלכתחילה יועדו הבכורות להיות רועים רוחניים ומשרתי הקודש של העם היהודי. (כל בכור הוא מקודש. גם בכור בהמה הוא מקודש, וכן הפירות הראשונים שצומחים על העץ מוגדרים כביכורים). אנו מוצאים לכך דוגמאות בתנ"ך כגון שמואל הנביא שהוקדש להיות משרת בקודש ע"י אימו חנה עוד בטרם נולד…

אולם, כשעם ישראל יצא ממצרים וחטא בחטא העגל, השתתפו הבכורות בחטא חמור זה, וכאשר ירד משה רבנו מהר סיני ונדהם לנוכח גודל החטא והמשבר החמור שפקד את העם, מיד קרא "מי לה' - אלי". נאספו אליו כל הלוויים וכל הכהנים, שהם היו היחידים שלא השתתפו בחטא העגל. ומאז ניטלה הזכות של "משרתים בקודש" מהבכורות, וניתנה לבני שבט לוי שהחלו לשמש ככהנים וכרועים רוחניים. "כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא"

אותם בני שבט לוי העמיסו על עצמם תפקיד אותו הם מבצעים במקום הבכורות. ועל כן, כשנולד בן בכור אנו עורכים טכס המבטא את ה"זכייה" שלנו בבן בכור מידי הכהן, שמקבל בתמורה 5 שקלי כסף טהור. זכייה זו נקראת פדיון, ורק כאשר הבן הבכור נפדה, יכול בעצם הכהן לבצע את תפקידו במקום אותו בן בכור.

זה ציוותה התורה בספר שמות פרק יג' "וכל בכור אדם כבנך תפדה", ותינוק שנולד מוגדר כאדם מבחינה זו שאחרי 30 יום הוא יוצא מגדר נפל, ונכנס לגדר אדם.

האב והאם מביאים את הילד לפני הכהן ואמרים:

"זה בנינו בכורינו, והוא פטר רחם לאימו הישראלית, והקב"ה ציווה לפדותו"

שואל הכהן את האב:

"איזה תרצה יותר, בבינך בכורך או בחמישה סלעים שהתחייבת בפידיונו"?

משיב האב:

"חפץ אני לפדות את בני"

שואל הכהן את האם:

"בנך זה בכור או שמא ילדת לפניו או הפלת"?

והאם משיבה:

"זה בני בכורי. לא ילדתי ולא הפלתי לפניו".

ואז אומר הכהן:

"זה הבן בכור הוא, והקב"ה ציווה לפדותו, שנאמר: "ופדוייו מבן חודש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקודש, עשרים גרה הוא. כשהיית במעי אמך היית ברשות אביך שבשמיים וברשות אביך ואימך. עכשיו אתה ברשותי שאני כהן, ואביך ואימך מבקשים לפדותך שאתה בכור מקודש, שכן כתוב: "וידבר ה' אל משה לאמור: קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה, לי הוא".

נוטל האב את הכסף בידיו ומברך:

"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על פדיון הבן".

"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

ואז נותן את הכסף לכהן ואומר:

"זה פדיון בני בכורי"

ואומר הכהן:

"קיבלתי ממך חמישה סלעים אלו בעבור פדיון הבן, והרי הוא פדוי כדת משה וישראל", ומברך את התינוק בברכת כהנים:

"יברכך ה' וישמרך"

"יאר ה' פניו אליך ויחונך"

"ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום".